נהרות המושכים מן וכו׳ – כתב ה׳ המגיד פי׳ שאין אותו נהר פוסק מן האגם וכו׳ וכך פירש״י, משמע שאם הוא פוסק אע״פ שיש בנהר זה שפע מים רבים שלא יוכל לבא במועד לצורך דלי אסור להשקות ממנו וטעמא דחיישינן שמא יטעה ויחשוב שלא יצטרך לדלי ואחר כך יצטרך לדלות בדלי והוי טרחא יתירא ולפיכך אמרו מילתא פסיקתא דליכא למיטעי דכל שלא פסק א״א לבא לצורך דלי:

זרעים שלא שתו וכו׳ – ויבא לידי טורח יותר כלומר וכל היכא דאיכא טירחא יתירא אפילו במקום פסידא לא טרחינן:

עכברים שהם מפסידים וכו׳ – מדברי רבינו בפירוש המשנה נראה שבמקום ר׳ יהודה אומר הוא גורס וחכמים אומרים ופסק הלכה כמותם. ונראה שהוא גורס בדברי ר״ש בן אלעזר כשאמרו בשדה הלבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה הלבן הסמוך לאילנות ואחכמים קאי ואפילו אי גריס ביה כדרכו כגירסת הרי״ף והרא״ש דהשתא ע״כ קאי את״ק סובר רבינו דמדת״ק נשמע לחכמים דכיון דת״ק כי שרי בשדה הלבן כדרכו איירי דוקא בשדה הלבן הסמוך לאילנות אם כן חכמים נמי אשדה לבן הסמוך לאילנות מהדרי ואמרי דאינו צד אלא שלא כדרכו וממילא משמע דכשאינה סמוכה לאילנות אינו צד כלל ואפילו שלא כדרכו:

אין מכניסין את הצאן לדיר וכו׳ היה שכיר שבת שכיר חדש וכו׳ – כתב ה״ה נראה מלשון רבינו שהוא מפרש מימרא דרבי וכו׳. נראה מדבריו דבחול המועד שוכרים אותו דכיון דלאו מלאכה היא לא אסרו אמירתו לעכו״ם בחוה״מ ולאפוקי ממ״ש נמוקי יוסף:

המשוה פני הארץ וכו׳ – מדברי רבינו פרק שני מהלכות זכיה נראה שסובר כדמשמע מגירסת הרי״ף והרא״ש ודלא כדמשמע מדברי רש״י:

ומושיבין שובכין לתרנגולים תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים וכו׳ – משנה פ׳ מקום שנהגו (פסחים נ״ה:) מושיבין שובכין לתרנגולים בי״ד תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה ובגמרא השתא אותובי מותבינן אהדורי מיבעיא אמר אביי סיפא אתאן לחש״מ אמר רב הונא ל״ש אלא תוך ג׳ למירדה דאכתי לא פרח צימרה מינה ואחר ג׳ לישיבתה דפסדי לה ביעי לגמרי אבל לאחר שלשה למירדה דפרח לה צימרה מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסדי ביעי לגמרי אסור ר׳ אמי אמר אפילו תוך ג׳ לישיבתה מהדרינן במאי קא מיפלגי מ״ס להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ומ״ס להפסד מועט נמי חששו. ויש לתמוה על רבינו דהא פלוגתא דרב הונא ורבי אמי ע״כ אברחה קאי דאילו במתה לא שייך לומר למירדה ורבינו סתם וכתב ברחה מחזירין אותה למקומה דמשמע אפילו תוך ג׳ לישיבתה ואחר ג׳ למירדה ועוד דבבא דמתה מושיבין אחרת תחתיה משמע ליה דמיירי אחר ג׳ ימים לישיבתה שהרי כתב שישבה על הביצים ג׳ ימים ואם כן אמאי קאמר דבמועד אין מושיבין כיון דאיכא הפסד ה״ל למישרי כדשרינן כל דבר האבד. ועוד כיון שרבינו סובר דבבא דמתה מושיבין אחרת תחתיה מיתוקמא בי״ד אמאי מצריך שיהיה אחר ג׳ ימים לישיבתה אפילו תוך ג׳ נמי דהא תוך ג׳ לא גרע ממושיב בתחלה דשרי כדקתני רישא. וי״ל דרבינו סבר דבמתה אפילו תוך שלשה ימים לישיבתה מושיבין אחרת תחתיה בי״ד ולא כתב דמתה שישבה על הביצים ג׳ ימים אלא לאשמועינן דאפ״ה במועד אין מושיבין, וכן מ״ש מושיבין אחרת תחתיה בי״ד כדי שלא יפסדו הביצים משום רבותא דמועד נקטיה לאשמועינן דאע״ג דאיכא פסידא דביעי אין מושיבין דאילו לי״ד גופיה אפילו ליכא פסידא דביעי שרי דהא במושיבין שובכין לכתחלה ליכא שום פסידא ואפ״ה שרי ומאחר שכתב דבמועד במתה אין מושיבין אחרת אפילו אחר שלשה ימים לישיבתה ממילא משמע שמ״ש שאם ברחה במועד מחזירין אותה למקומה אחר ג׳ ימים לישיבתה דוקא קאמר וכדרב הונא דהא על מה שכתב בתחלה שישבה על הביצים ג׳ ימים או יותר קאי וסברא הוא כיון דבמתה אסור אפילו אחר ג׳ לישיבתה שלא נתיר בברחה אפילו תוך ג׳ ומסתיין שנתיר בה אחר ג׳ לישיבתה דוקא דמחמרי במתה טפי מבברחה משום דבברחה אין טורח כ״כ להחזירה מאחר שהיא עצמה כבר ישבה עליהם אבל במתה ובא להושיב אחרת תחתיה איכא טירחא טובא דכיון שהוחמו תחת תרנגולת אחת אין תרנגולת אחרת רוצה לישב עליהם אלא בקושי וכיון דטירחא יתירא הוא אע״פ שהוא דבר האבד אסור. וא״ת אמאי לא כתב דהא דשרי להחזיר בברחה היינו דוקא תוך ג׳ למירדה כדאמר רב הונא ורבי אמי נמי משמע דלא פליג עליה בהא וכדכתב הרא״ש י״ל שמאחר שכתב דבמתה אין מושיבין אחרת משום דהוי טירחא יתירא ממילא משמע דבברחה אחר ג׳ למירדה אין מחזירין כיון דטירחא יתירא היא. א״נ י״ל שרבינו מפרש אבל אחר ג׳ פרח צימרה מינה פרח לו החום ואפילו אם תחזור ותשב על אותם ביצים שוב לא יועיל ומשום דהוי טירחא שלא לצורך אין מחזירין וכיון דאחר ג׳ למירדה אין הנאה בחזרתה לא הוצרך רבינו לאוסרו דבלאו הכי אין לך אדם שיחזירנה כיון שאין שום תועלת בחזרתה:

ועי״ל – דרבינו דנקט ג׳ ימים לאו אברחה ואמתה ובא להושיב אחרת תחתיה במועד בלחוד קאי אלא גם להיכא דמתה ובא להושיב אחרת תחתיה בי״ד נמי קאי דדוקא אחר ג׳ ימים לישיבתה מושיב אחרת תחתיה אבל תוך ג׳ ימים לישיבתה לא שהוא ז״ל סובר שיש טורח יותר כשמתה להושיב אחרת תחתיה מלהושיב שובכין בתחלה ומש״ה אע״פ שהתיר בי״ד להושיב שובכין בתחלה אסר להושיב אחרת תחתיה כשמתה משום דהוי טירחא יתירא אלא כשהוא אחר ג׳ ימים לישיבתה דאיכא פסידא דביעי דאז אע״ג דהוי טירחא יתירא שרי בי״ד אבל במועד לא כיון דטירחא היא והוא ז״ל מפרש דפלוגתא דרב הונא ור׳ אמי קיימא אבבא דברחה ואבבא דמתה דאע״ג דתוך ג׳ למירדה ואחר ג׳ למירדה לא קאי אלא לברחה תוך ג׳ לישיבתה ואחר ג׳ לישיבתה קאי בין אברחה בין אמתה ולפי זה ניחא שמה שכתב שישבה על הביצים שלשה ימים וכן מה שכתב כדי שלא יפסדו הביצים לי״ד גופיה נמי איצטריך: